וכאן אבאר מה זה להיות מנהיג? ומהי התכונה החשובה ביותר של מי שרוצה להנהיג ולהיות מנהיג? ואבאר מה מאפיין מנהיגים בהשוואה לאנשים שאינם מנהיגים? ואבאר מהן תכונות המנהיג ומהן התכונות המאפיינות מנהיג? מהן תכונות אופי של מנהיג ומהי התכונה החשובה ביותר? ואבאר מה מנהיגים באמת עושים? ואסביר כיצד מפתחים מנהיגות? ואיך להיות מנהיג טוב ומהן תכונות מנהיג טוב? ואבאר איך בוחרים מנהיג? ולמה צריך מנהיג? ואיך נולד מנהיג? ומה זה להיות מנהיג ומהי מנהיגות? ואיך כל זה קשור ליכולות שכנוע ולקבלת החלטות? ואבאר גם את ההבדלים שבין מנהל לעומת מנהיג? ואבאר איך באפשרותך לדעת האם אתה מנהל או מנהיג? ומיהו מנהל מנהיג? ומהי מנהיגות מנהל, שיוצרת מנהל שהוא מנהיג? ועוד.

וכאשר באים לנתח את העניין של תכונות מנהיגות ותכונות מנהיגים, וכאשר מנסים להבין ולדעת איך להיות מנהיג ואיך להנהיג, וכאשר רוצים לדעת איך לזהות מנהיג וכולי, ראשית כל יש להבין מה הוא מנהיג ומה זה מנהיג? ויש להבין, למה בעצם בכלל צריך מנהיג? ומי צריך מנהיג? ומהיכן מתעורר הצורך של אנשים במנהיג שינהיג אותם? ובעצם יש להבין, כי מנהיג הוא אדם שממלא צורך מנהיגותי אצל האנשים שאותם הוא מנהיג. ולכן, כאשר רוצים להכיר את המנהיג ואת תכונותיו, ראשית כל יש להכיר את הצורך שאותו הוא ממלא. ולפי זה אפשר לדעת כיצד מנהיג צריך להיות ומה מנהיג צריך לעשות וכולי.

אז כפי שהסברתי, ראשית כל יש להתבונן על הצורך הבסיסי של אנשים, במישהו שינהיג אותם. ומכך יהיה אפשרי להבין ולקבל מידע נוסף על המנהיג ועל תכונותיו וכולי. אז ראשית כל יש לשאול, מתי בעצם צריך מנהיג? ומתי בעצם מתעורר הצורך במנהיג?

והתשובה לכך היא, שקיומו של המנהיג, תלוי ברמת הספקות וחוסר הוודאות שיש לאנשים שאותם הוא מנהיג. כי המנהיג, הוא זה שבוחר את הדרך והוא זה שמתווה את הדרך עבור האנשים שאותם הוא מנהיג. ומיד ברגע שיש לאדם ספק כלשהו לגבי דבר כלשהו, מיד מתעורר בו הצורך במנהיג והצורך שמישהו ינהיג אותו. או במילים אחרות, המנהיג קיים, כאשר קיים ספק באיזו דרך ללכת. כי כאשר קיימת רק דרך אחת ללכת בה, דהיינו, כאשר אין לאדם יותר מאפשרות אחת לבחור בה, ממילא הוא לא צריך מנהיג ומנהיג לא יכול לתת לו שום דבר. והצורך במנהיג, מתעורר כאשר יש ספק וחוסר וודאות באיזו דרך ללכת. ותפקידו של המנהיג, הוא לעזור לאנשים לדעת באיזו דרך ללכת ולהוביל את צאן מרעיתו, בדרך שנראית לו הנכונה ביותר.

ובעצם הבנו, כי מהותו של המנהיג, היא היכולת שלו לעזור לאדם בצומת דרכים ובפרשת דרכים, כדי לדעת באיזו דרך ללכת בה. ומהותו של המנהיג, היא היכולת שלו לעזור לאדם לבחור לקבל החלטה ולעזור לו להתמודד עם הבחירה החופשית שלו. כי כאשר יש לאדם בחירה חופשית, והאדם לא יודע איך להחליט, אז המנהיג עוזר לאדם לקבל החלטה ולדעת באיזו דרך ללכת.

ובעצם זה אומר, כי דמות המנהיג, היא הדמות של האדם שמסוגל ויודע איך להחליט בצומת דרכים ושיודע גם לשכנע את העם, ללכת בדרך שבה הוא בוחר ללכת. כך שהוא מנהיג את העם, ללכת אחריו, בדרך שבה הוא בוחר מתוך כל האפשרויות הקיימות לפניו.

כך שהמנהיג צריך 2 תכונות מרכזיות. והתכונה האחת היא, היכולת שלו לקבל החלטות ולדעת להחליט מה לעשות כאשר ניצבים בפני פרשת דרכים. והתכונה השנייה היא, היכולת שלו לשכנע את אלו שיש להם ספק באיזו דרך ללכת, לשכנע אותם ללכת בדרך שהוא חושב שהיא הדרך הטובה ביותר.

כך שתכונותיו של המנהיג והתכונות הנדרשות ממנהיג כדי להיות מנהיג, הן: 1 - יכולת לקבל החלטות גורליות ולדעת איך להחליט ולקבל החלטות. 2 - היכולת לשכנע אנשים אחרים, לקבל את ההחלטה שהוא חושב שהיא הנכונה ביותר. ומי שיודע להחליט, אבל לא יודע לשכנע אחרים להחליט כמותו, או מי שיודע לשכנע אחרים, אבל לא יודע מה להחליט, שניהם לא יכולים להנהיג. ובאופן יחסי, בסופו של דבר, אנשים בוחרים מנהיג, שנראה בעיניהם שהוא יודע להחליט בצורה הטובה ביותר, ושהוא מצליח לשכנע אותם, שהוא זה שההחלטות שלו, הן הטובות ביותר עבורם.

ועוד אוסיף ואומר, כי בד"כ שתי התכונות האלו קשורות אחת לשנייה. ז"א היכולת של האדם לקבל החלטות, קשורה ליכולת שלו להשפיע על אנשים ולגרום להם לחשוב כמותו. ולמה? כי ככל שהאדם יותר בטוח בהחלטה שלו, כך ממילא הוא משדר יותר ביטחון עצמי כאשר הוא מדבר, וממילא יותר קל לו לשכנע אחרים לחשוב כמותו. ומי שקשה לו להחליט, כי הוא בספק באיזו דרך לבחור, ממילא הוא יתקשה לשכנע אחרים לחשוב כמותו, כי הוא עצמו לא בטוח בדרך של עצמו.

או במילים אחרות, ככל שרמת הוודאות של המנהיג לגבי הדרך שבה הוא הולך, ככל שהיא גדולה יותר, כך גדול הסיכוי שהוא ישכנע אחרים ללכת בדרך שלו.

ואעמיק עוד יותר, כי היכולת לקבל החלטה, היא בעצם מקבילה ליכולת לשכנע את הצד הנגדי לחשוב בדרך האחרת. ז"א שתהליך קבלת החלטה, הוא בעצם מצב שבו כל צד מנסה לשכנע את הצד השני, עד שמתקבלת החלטה. וכאשר ההחלטה התקבלה בצורה נכונה, דהיינו, שמראש נלקחו כל השיקולים גם של הצד הנגדי, כך ממילא יותר קל לשכנע גם אחרים, ללכת בדרך כלשהי. כי קבלת ההחלטה, היא אפשרית רק כאשר צד אחד שבתוך האדם, משכנע את הצד השני שבתוך האדם, ללכת בדרך כלשהי.

והנ"ל בעצם אומר, שמי שרוצה להנהיג, עליו ללמוד ולדעת איך להחליט החלטות באופן כללי וגם איך לשכנע אחרים לחשוב שההחלטות שלו הן הנכונות ביותר.

שזה בעצם אומר, שברמה העקרונית, מי שקשה לו לקבל החלטות באופן כללי בחיים האישיים שלו, אדם כזה לא ראוי להיות מנהיג ולהנהיג אחרים. כי הרי אפילו את עצמו הוא לא יודע איך להנהיג ואיך להוביל את החיים שלו עצמו. והיכולת להיות מנהיג, מתחילה בכך שהאדם לומד ויודע איך לקבל החלטות בחיים האישיים שלו. כי מי שלא יודע איך להנהיג את עצמו, כיצד הוא ידע איך להנהיג אחרים?!

והדבר השני שצריך להבהיר בנושא הזה של איך להיות מנהיג משכנע, הוא, שעל המנהיג לדעת להפוך את האפשרי למחוייב, לפחות כאשר הוא מדבר עם קהל השומעים שלו.

ואסביר: כי מנהיג בעצם נכנס לתפקיד שלו, כאשר יש פרשת דרכים שיש בה כמה אפשרויות אפשריות לבחירה. שאז המנהיג עליו לשבת ולהחליט, באיזו דרך ללכת. ולפני שהמנהיג מקבל החלטה, הרי שכל הדרכים הן בבחינת אפשריות בלבד. כי עדיין לפני קבלת ההחלטה, עדיין אפשר ללכת בכל אחת מהדרכים.

אבל בשעת קבלת ההחלטה, הרי שאחת מהדרכים הפכה להיות מחוייבת, ביחס לשאר האפשרויות האחרות. שאז המנהיג חושב, שחייבים ללכת בדרך כלשהי, ביחס לשאר הדרכים שרק אפשר ללכת בהן, אך אסור ללכת בהן. וזה תהליך שבו האפשרי, הופך למחוייב. שהדרך שרק היה אפשר לבחור ללכת בה, עכשיו ברור למנהיג, שחייבים ללכת בה.

וכאשר המנהיג מקבל החלטה, עליו להתייחס אל כל הדרכים כאל דרכים אפשריות. דהיינו, אסור למנהיג לחשוב מלכתחילה לפני קבלת ההחלטה, שיש דרך אחת שהיא יותר טובה מדרך אחרת. אלא על המנהיג לחשוב ולהתייחס אל כל הדרכים, כאל דרכים אפשריות. כי רק ככה המנהיג יכול לקבל החלטה יותר שקולה, שלוקחת בחשבון את כל הדרכים ואת כל האפשרויות האפשריות.

דהיינו, הדרך לקבל החלטה שקולה, היא על ידי זה שהופכים את המחוייב לאפשרי. דהיינו, לא חושבים על שום דבר שהוא מחוייב ולא חושבים מלכתחילה בצורה משוחדת, שיש דרך אחת שהיא טובה יותר, אלא חושבים על כל הדרכים כאפשריות בצורה שווה.

ובמאמר מוסגר, מי שלא עושה זאת, גם לא יודע איך לשכנע אחרים להסכים איתו, כי מלכתחילה הוא לא התייחס לדרך שלהם כדרך אפשרית, בזמן שהוא קיבל החלטה.

ובזמן קבלת ההחלטה, המנהיג לוקח את האפשרי והופך אותו למחוייב. דהיינו, שהמנהיג בסופו של דבר, בוחר בצורה כלשהי (שהסברתי אותה במקומות אחרים), דרך כלשהי שהיא נראית לו הדרך הנכונה ביותר ללכת בה. ואז בעצם הדרך שהייתה רק אפשרית ללכת בה, הופכת להיות דרך שחייבים ללכת בה.

ואז כאשר המנהיג בא לציבור בוחריו, הציבור שבוחר בו להיות מנהיג, או כאשר המנהיג בא לציבור בוחריו הפוטנציאלים, דהיינו, כאשר הוא מנסה לשכנע אותם לבחור בו להנהיג אותם, ברגע הזה הטעות הגדולה ביותר שהמנהיג יכול לעשות, זה לדבר בטעות בצורה של חוסר מנהיגות. שזה אומר, לדבר בצורה שתחשוף בפני תת המודע של אלו ששומעים אותו, שגם הוא עצמו לא בטוח בדרך שלו ושגם הוא עצמו לא יודע באיזו דרך ללכת ואיך להנהיג.

שזה אומר, שכאשר המנהיג מציג את הדרך שלו בפני אלו שהוא רוצה שילכו אחריו, בשום פנים ואופן אסור לו לדבר בצורה סובייקטיבית שמעידה על זה שהדעות שלו הן סובייקטיביות ואישיות בלבד. אלא עליו לדבר בצורה אובייקטיבית, שמשדרת לתת המודע של השומעים שלו, שמדובר באדם שבטוח בעצמו ושיודע להנהיג אותם.

ואתן כאן דוגמא, לביטויים שאסורים בשימוש של מנהיג שרוצה להנהיג. לדוגמא: "אני חושב ש... / לדעתי... / אני מרגיש ש... / לפי מה שנראה לי... / נראה לי ש... / הדעה שלי היא ש... / יש לי תחושה ש..." וכיו"ב, צורות ביטוי שונות, שבכל מקום שבו הן מופיעות, זה מעיד על כך שהדעה שנאמרת, היא דעה סובייקטיבית בלבד.

ולא זו אף זו, אלא זה מעיד על כך, שזה שאומר אותה, הוא עצמו לא בטוח בדעתו שלו עצמו, והוא עצמו חושב שהוא עצמו אולי טועה. ולכן הוא באופן בלתי מודע, מציג את דעתו בצורה סובייקטיבית, בגלל שהוא עצמו חושב שזאת דעה אישית שלו, שהיא לא מחוייבת אלא רק אפשרית בלבד.

ומי שרוצה לדעת מראש, למי יש הרבה פחות סיכוי להיבחר בבחירות, ומי קשה לו מאוד להנהיג ולשכנע, צריך להקשיב לנאומים השונים של ראש הממשלה ושל המנהיגים השונים, ולראות מי מהם וכמה פעמים כל אחד מהם מדבר בצורה סובייקטיבית שמעידה על חוסר מנהיגות, וכמה מהם מדברים בצורה אובייקטיבית, שמעבירה מסר תת הכרתי לשומעים, שכאילו יש כאן מישהו שבטוח בעצמו ושכדאי ללכת אחריו.

ואף על פי כן אוסיף ואומר, שגם מנהיג אמיתי שבטוח בעצמו, גם הוא לפעמים מדבר בצורה מודעת, בצורת דיבור סובייקטיבית ובצורה שמראה שכאילו הדעות שלו הן סובייקטיביות בלבד. ולמה? כדי ליצור אמון אצל אלו ששומעים אותו. כי אם המנהיג ידבר רק בצורה אובייקטיבית, זה עלול להישמע חשוד / דיקטטורי / לא אנושי וכיו"ב, אצל אלו ששומעים אותו. ולכן מידי פעם המנהיג האמיתי מדבר בצורה סובייקטיבית, כדי לגרום לשומעים שלו להרגיש שהוא אנושי כמותם ושגם הוא יש לו ספקות וכולי. אבל ברמה העקרונית, דיבור בצורה סובייקטיבית, מעיד על חוסר יכולת להנהיג, שנובע מהספקות שיש למנהיג, לגבי הדרך שלו עצמו.

ועכשיו אחרי שביארתי מיהו ומהו מנהיג, עכשיו אבאר מיהו ומהו מנהל? ומה בעצם ההבדל בין מנהל למנהיג?

וכפי שניתן להבין, תפקידו של המנהיג בא לידי ביטוי ביכולת שלו לקבל החלטות ולשכנע אחרים להסכים עם ההחלטות שהוא מקבל. אך מנהל לעומת זאת, אין זה מתפקידו הישיר להחליט מה לעשות, אלא תפקידו מתרכז יותר בכך שהוא צריך להיות אחראי שהדברים שהוחלט שיעשו, שהם אכן יעשו על ידי מי שאמור לעשות אותם.

ז"א המנהיג, הוא זה שמחליט מה לעשות ומה ייעשה. והמנהל הוא זה שאחראי לוודא שאכן הדברים ייעשו כפי שהמנהיג החליט שהם ייעשו.

ולפעמים...