עכשיו הנושא הוא כזה למה לאנשים קשה לבחור, עכשיו מה זה אומר לבחור? לבחור זה יכול להיות קבלת החלטה שצריך לבחור באיזה מסעדה לאכול איפה לגור לבחור, יכול להיות לבחור גם במובן של נגיד לדוגמא מערכות יחסים נגיד לדוגמא להתחייב להיות עם מישהו גם כן סוג של לבחור אנשים קשה להם להתחייב קשה להם לבחור. עכשיו השאלה היא למה זה ככה ומה הפתרון לזה זאת השאלה, אם היא בהנחה שיש לה איזה פתרון אז למה זה ככה. לא לכולם זה קשה יש אנשים רגע למרות נגיד את לדוגמא נגיד שעכשיו תהיה לך נגיד החלטה של חיים ומוות נגיד תהיה לך איזו דילמה אבל יש אנשים שיש להם דילמה אבל בדברים רגילים אין דילמה.

נגיד לשים פלפל ומלח מה את שמה קודם פלפל מלח מה זה משנה אבל יש אנשים שהם ברמה שהם לא היו מסוגלים להחליט אם לשים קודם פלפל או מלח ברמה כזאת, כאילו הדברים הכי טריוויאליים הם רואים שני כסאות "איפה אני אמור לשבת" והם לא יודעים "אני אשב פה?" לא מסוגלים לקבל החלטה. השאלה היא מה השכל שבדבר ממה זה נובע ומה עושים איתו. מה אתה אומר יש לך רעיון מה המהות של העניין?

ש: אנשים מחפשים את ההחלטה הטובה ביותר האופטימלית.

אליעד: אוקי מחפשים את ההחלטה האופטימלית אין בעיה ומה האמת?

ש: החלטה הבטוחה להם האופטימלית.

אליעד: שתרגיש להם החלטה שאין בה שום חיסרון. עכשיו מה האמת? האמת היא שתהליך בריאת העולם רבי נחמן דיבר על זה פעם שיש צדיק שהוא רוצה להגיד תודה, מה זה אומר רוצה להגיד תורה? מנסה להגיד חידוש על משהו ואז הוא מתחיל לחשוב מה הוא רוצה להגיד ותוך כדי שהוא מתחיל לחשוב מה הוא רוצה להגיד תוך כדי זה באים לו עוד רעיונות והוא לא יודע מה להגיד מרוב כמות הרעיונות שבא לו לראש, כמו שלפעמים זה לא קורה אצלי לשמחתי אבל לפעמים אני כאילו חושב על איזה משהו כאילו אוקי ואז פתאום מתחילים לבוא "אולי זה ככה ואולי זה ככה, זה גם ככה עוד היבט עוד זווית" ואני לשמחתי יודע לעצור ולבחור איזה צד אבל לפעמים בן אדם כששואלים אותו איזה שאלה יש לו כל כך הרבה תשובות ורעיונות ודעות שאין לו מושג איך לתמרן בין כל הדעות ואז הוא לא יודע מה להגיד הוא לא אומר כלום.

עכשיו אז רבי נחמן מסביר שבשביל להגיד תורה בשביל שתהיה מסוגל לפעול שזה המשמעות הפנימית בשביל זה בן אדם צריך לדעת לצמצם את עצמו, למה? כי התהליך של בריאת העולם במובן של התהוות העולם מתהליך של הפיכת "אין ליש", "ואין" זה במובן של אינסוף לא מוגדר אין בו שום חיסרון "ויש" זה משהו מוגדר שיש בו חיסרון כלשהו חייב שיהיה בו חיסרון, והתהליך של בריאת העולם זה בעצם יכול להיות להפוך "אין ליש". עכשיו הבן אדם שמחפש את השלמות הוא לא יכול לברוא את העולם, למה? כי בעולם אין שלמות זאת אומרת לו יצויר נגיד שאותו בן אדם שלא יודע להחליט היה אלוהים, נניח שיש אלוהים ונניח שאלוהים ברא את העולם נגיד שאלוהים היה בא בגישה הזאת של לא יודע מה להחליט איך הוא היה יכול לברוא את העולם הוא בסוף צריך להחליט שכדור הארץ עגול, איך נחליט שהוא עגול אז "לא בורא כאן לא בורא את העולם לא עושה כלום" כי יש אינסוף אפשרויות והוא באמת היה יכול לעשות את כל האפשרויות וכל אפשרות יש לה איזה יתרונות וחסרונות כלשהם.

כי אם אין שום יתרונות וחסרונות אז אין טעם לעשות ואם יש יתרונות וחסרונות אז איך נדע מה לעשות ולכן תהליך בריאת העולם הוא בעצם היכולת לצמצם, לקחת דבר אינסופי ולצמצם להיות מסוגל להיות בחוויה של צמצום ולא לרצות כל הזמן למשוך את זה לשלמות. עכשיו רבי נחמן מסביר שבשביל להוציא מכוח אל הפועל בן אדם צריך לחבר את ה - "בפועל ובכוח", מה זאת אומרת אתה מכיר את זה, אוקי בכל מקרה מה זה אומר? זה אומר שבן אדם צריך לחבר את ה - "בפועל" ואת ה - "בכוח" בן אדם שמבין שאין הבדל בין אחרי ולפני אין לו שום בעיה כשהוא מאמין שיש הבדל בין לפני ואחרי לבחור משהו.

עוד פעם אם הבן אדם בחוויה הסובייקטיבית שלו חושב שאם הוא יעשה ככה או אחרת זה מאוד ישנה אז בן אדם כזה מגיע למצב שהוא לא יודע מה להחליט כי הוא אומר "איך אני אדע מה להחליט?" אבל לעומת זאת אם הבן אדם הוא מסוגל להבין שאין הבדל בין לפני ואחרי דהיינו, הכל שווה ערך הכל אחד, הכל אותו דבר זה לא משנה, אתה לא בטוח שיש הבדל אתה לא יודע שיש הבדל, מי אמר שיש הבדל אז מהגישה הזאת אפשר לבחור משהו.

את מה בוחרים? את הראשון שקופץ לראש, אתה לא רוצה אותו? תבחר את השני זה לא משנה אבל המהות של היכולת של הבן אדם לבחור זה היכולת לחוות שצמצום ואינסוף זה אותו דבר, למה? כי בחירה זה תהליך של צמצום כשבן אדם בוחר אופציה הוא בעצם מצמצם את עצמו בעצם מתחייב לאופציה, כמו שבמערכות יחסים לפעמים בן אדם מתחייב לבן זוג או בת זוג, בן אדם גר בדירה נגיד הוא מתחייב לדירה נניח אותו דבר בהחלטה כל החלטה שהבן אדם מחליט הוא בעצם בוחר "אני מצמצם את עצמי לאפשרות הזאת", בן אדם בוחר לקנות רכב מסוים הוא בעצם אומר שהוא מוכן לוותר על כל היתרונות של כל שאר הרכבים.

עכשיו וזאת חוויה של צמצום מי רוצה לוותר על כל שאר האופציות אז אם בן אדם לא יודע לצמצם את עצמו הוא לא יכול לפעול ולכן הרעיון הוא שבן אדם צריך לדעת שצמצום ואין סוף זה אותו דבר, זאת אומרת אם בן אדם יהיה מסוגל לחוות שלצמצם את עצמו ועדיין להרגיש בנוח כאילו הוא חופשי אז יהיה לו יותר קל לצמצם את עצמו. ואף על פי כן אם בן אדם באופן מוחלט יחשוב שצמצום ואינסוף זה אותו דבר אז לא תהיה שום משמעות לכלום ואז הוא גם לא יעשה כלום וכו' ואף על פי כן באופן יחסי בן אדם שחווה שקשה לו לקבל החלטה הוא צריך להיות מסוגל להבין שזה לא משנה ההחלטה איזה החלטה הוא יקבל ואז ממילא יהיה לו יותר קל לקבל החלטה, כנ"ל לגבי כל דבר שבן אדם חווה אותו כצמצום. הבנו שאלות אין שאלות?

ש: יש.

אליעד: מה השאלה, ותזכור בראש שלך שהמחויב פה שזה תהליך בריאת העולם שרק אלוהים שאין אצלו הבדל בין יש לאין רק הוא יכול לברוא את העולם "יש מאין", זאת אומרת רק כשאתה מבין שאין הבדל בין יש לאין רק אז אתה יכול באופן חופשי לעשות מה שבא לך בלי לחוות צמצום.

ש: אבל בן אדם שנמצא בסיטואציה כזאת השאלה שלי דבר ראשון איך באופן יחסי הוא יכול לקבל את עצמו במציאות שאתה מדבר עליה?

אליעד: שמה?

ש: אני אומר מה שאתה מדבר עכשיו איך שאני מבין את זה.

אליעד: הבנתי את השאלה התשובה היא שאפילו אם באופן יחסי הבן אדם יבין את הבעיה שלו גם יהיה לו מצב יותר טוב כי אם הוא אומר "אני לא יודע איך להחליט" הוא גם לא יודע למה הוא לא יודע איך להחליט, אם הוא יבין "הסיבה שאני לא יודע איך להחליט זה בגלל שאני לא מוכן לוותר על משהו" אז הראש שלו יגיד לו "טוב אבל אתה מבין שאתה חייב לוותר על משהו נכון?" אז זה כאילו כמו להגיד לו מחויב שיש חיסרון אז מחויב שיש חיסרון אז הוא אומר "טוב אז זה כבר פחות משנה" ואז יותר קל לו לבחור, וזה השכל שאני רואה בדבר הזה כרגע.

ש: אפשר לדבר משהו על זה.

אליעד: דבר.

ש: כאילו כשבן אדם נמצא בסיטואציה הזאת, נגיד אם זה נכון אני שואל כאילו.

אליעד:...