8:33פרפקציוניזם, קבלת החלטות, לא מצליח להחליט, לא יודע מה להחליט, רוצה להיות בטוח, רוצה משהו מושלם, לא מצליח להסביר, לא מצליח להתמקד
למה קשה להחליט מה להסביר כשיש המון אפשרויות?
אליעד כהן מתייחס למצב בו אדם מתכנן מראש להסביר משהו לאנשים אחרים, אך נתקל בקושי עצום כי בזמן ההכנה קופצות לו אינספור אפשרויות והיפוכים. כל אפשרות שהוא חושב עליה גוררת מיד מחשבה על ההפך ממנה, וכך נוצר עומס מחשבתי שגורם לו לאבד את הפוקוס ולהרגיש "עמוס" ומוצף. בסופו של דבר, אותו אדם מגיע למסקנה שהוא כבר לא בטוח בשום דבר ולא יודע מה להסביר.
האם באמת יש לך רצון להסביר?
אליעד מבהיר כי לפני שעוסקים בשאלה "איך להסביר", צריך לשאול קודם כל אם בכלל קיים רצון אמיתי וברור להסביר. הוא נותן דוגמה פשוטה: אם אדם רוצה להסביר לאחרים ש"צריך להרים את יד ימין למעלה", עליו קודם להיות בטוח שהוא באמת מאמין בכך שצריך להרים את יד ימין. ייתכן שהקושי נובע מכך שהאדם לא בטוח באמת בדבר שהוא עומד להסביר. אי - ודאות זו היא שגורמת לבלבול ולעומס במחשבות. במילים אחרות, הצעד הראשון לפתרון הוא להבין האם האדם אכן רוצה להסביר והאם הוא סגור ובטוח על התוכן שאותו הוא רוצה להעביר.
מה ההבדל בין הסבר מוחלט להסבר יחסי?
אליעד מציג את ההבדל בין שני סוגי הסברים:
כיצד פרפקציוניזם מונע ממך להסביר?
הקושי הגדול אותו מתאר אליעד הוא פרפקציוניזם. אדם פרפקציוניסט רוצה שכל דבר שהוא מסביר יהיה מושלם וללא פגם. הבעיה היא שהמציאות לא מאפשרת באמת להגיע לשלמות כזו, כי תמיד ישנן אפשרויות אחרות וספקות שעולים. כך הפרפקציוניסט נלכד בקונפליקט פנימי בין הרצון להסביר את הדבר המושלם לבין המציאות שלעולם לא מאפשרת באמת להציג משהו מושלם לחלוטין.
אליעד מסביר כי זו למעשה "התחזות" לחפש שלמות מוחלטת, מפני שאם באמת אדם היה מחפש את השלמות באופן מלא, הוא היה חייב להטיל ספק אפילו בעצם הרצון שלו להיות פרפקציוניסט. לדוגמה, אם אדם אומר שהוא חייב להיות בטוח ב - 100% לפני שהוא מסביר משהו, הוא צריך קודם כל להיות בטוח לחלוטין שהוא בכלל צריך להיות בטוח ב - 100%. אם אדם באמת היה מפקפק עד הסוף, הוא היה מגלה שאין וודאות מוחלטת בשום דבר, כולל הרצון שלו בשלמות.
מה הקשר בין שביעות רצון לבין הסבר יחסי?
אליעד כהן מדגיש שהיכולת להסביר משהו בצורה נינוחה תלויה ביכולת של האדם להרגיש שביעות רצון ממשהו יחסי, כלומר, להיות מסופק ממשהו שהוא אינו מושלם. אם האדם מסוגל ליהנות מדברים יחסיים, הוא יוכל להסביר בקלות ובבהירות בלי להרגיש עמוס ומוצף, גם כאשר הוא מודע לכך שישנן אפשרויות נוספות שיכולות להיות טובות לא פחות.
לעומת זאת, אם האדם מתעקש על משהו מושלם ולא מצליח להסתפק במשהו שהוא רק טוב חלקית, הוא תמיד יחוש אי - שקט ויהיה עמוס במחשבות של ספק. במצב זה האדם עלול להיתקע ולא להצליח להסביר.
האם באמת יש הבדל בין שלמות ליחסיות מנקודת המבט המוחלטת?
אליעד מציין פרדוקס מעניין: אם אדם באמת היה מחפש שלמות עד הסוף, הוא היה חייב לבדוק האם בכלל יש הבדל אמיתי בין "שלמות" לבין "יחסיות". ברמה המוחלטת, אין כלל הבדל כזה, והפער בין מה שנראה "שלם" לבין מה שנראה "יחסי" נעלם. מי שמבין זאת יכול להיות גמיש ולנוע בין השלמות לבין היחסיות מבלי להילכד בפרפקציוניזם כפייתי.
לכן, מי שמוצא עצמו מתעקש על שלמות באופן מוגזם, בעצם "מעמיד פנים" שהוא מחפש שלמות, כי לו באמת היה מחפש את האמת באופן מוחלט, היה מגלה שאין כל הבדל ודאי בין יחסי למוחלט. כך היה משתחרר מהצורך להיתקע על אפשרות אחת בלבד.
כיצד להימנע מהעמסת יתר של אפשרויות?
בסיום ההסבר אליעד מציע את הפתרון הפשוט הבא: כאשר אדם רוצה להסביר משהו, עליו לבדוק מי נושא ב"נטל ההוכחה". אם האדם חושב שהוא חייב להסביר רק כאשר הוא בטוח לחלוטין שההסבר נכון ומקיף ב - 100%, הוא תמיד יישאר תקוע. אבל אם הוא מחליט שהוא יכול להסביר משהו כל עוד הוא לא בטוח לחלוטין שהוא שגוי - כלומר, כל עוד הוא סביר מספיק ומספק כרגע - הוא יוכל להסביר באופן ברור, נינוח וממוקד, גם אם קיימות אפשרויות נוספות.
במילים פשוטות: מי שמוכן לקבל יחסיות ולהיות גמיש עם האפשרויות, יוכל תמיד להסביר בקלות וביעילות מבלי להיתקע.
אליעד כהן מתייחס למצב בו אדם מתכנן מראש להסביר משהו לאנשים אחרים, אך נתקל בקושי עצום כי בזמן ההכנה קופצות לו אינספור אפשרויות והיפוכים. כל אפשרות שהוא חושב עליה גוררת מיד מחשבה על ההפך ממנה, וכך נוצר עומס מחשבתי שגורם לו לאבד את הפוקוס ולהרגיש "עמוס" ומוצף. בסופו של דבר, אותו אדם מגיע למסקנה שהוא כבר לא בטוח בשום דבר ולא יודע מה להסביר.
האם באמת יש לך רצון להסביר?
אליעד מבהיר כי לפני שעוסקים בשאלה "איך להסביר", צריך לשאול קודם כל אם בכלל קיים רצון אמיתי וברור להסביר. הוא נותן דוגמה פשוטה: אם אדם רוצה להסביר לאחרים ש"צריך להרים את יד ימין למעלה", עליו קודם להיות בטוח שהוא באמת מאמין בכך שצריך להרים את יד ימין. ייתכן שהקושי נובע מכך שהאדם לא בטוח באמת בדבר שהוא עומד להסביר. אי - ודאות זו היא שגורמת לבלבול ולעומס במחשבות. במילים אחרות, הצעד הראשון לפתרון הוא להבין האם האדם אכן רוצה להסביר והאם הוא סגור ובטוח על התוכן שאותו הוא רוצה להעביר.
מה ההבדל בין הסבר מוחלט להסבר יחסי?
אליעד מציג את ההבדל בין שני סוגי הסברים:
- הסבר מוחלט: ניסיון להציג אמת מוחלטת, הוכחה ניצחת ללא כל ספקות או אפשרויות אחרות. במצב כזה, האדם מנסה למצוא את ההסבר האחד שתקף בכל מצב, ולכן נתקל תמיד בספקות והיפוכים, מה שגורם לעומס ולבלבול.
- הסבר יחסי: גישה של הסבר שהוא נכון חלקית, נכון במסגרת מסוימת או במצב ספציפי, ולא מחויב להיות נכון באופן מוחלט. הסבר כזה מאפשר לאדם להסביר משהו בצורה נינוחה יותר, כי הוא אינו מנסה להוכיח אמת מוחלטת אלא מציע אפשרות סבירה.
כיצד פרפקציוניזם מונע ממך להסביר?
הקושי הגדול אותו מתאר אליעד הוא פרפקציוניזם. אדם פרפקציוניסט רוצה שכל דבר שהוא מסביר יהיה מושלם וללא פגם. הבעיה היא שהמציאות לא מאפשרת באמת להגיע לשלמות כזו, כי תמיד ישנן אפשרויות אחרות וספקות שעולים. כך הפרפקציוניסט נלכד בקונפליקט פנימי בין הרצון להסביר את הדבר המושלם לבין המציאות שלעולם לא מאפשרת באמת להציג משהו מושלם לחלוטין.
אליעד מסביר כי זו למעשה "התחזות" לחפש שלמות מוחלטת, מפני שאם באמת אדם היה מחפש את השלמות באופן מלא, הוא היה חייב להטיל ספק אפילו בעצם הרצון שלו להיות פרפקציוניסט. לדוגמה, אם אדם אומר שהוא חייב להיות בטוח ב - 100% לפני שהוא מסביר משהו, הוא צריך קודם כל להיות בטוח לחלוטין שהוא בכלל צריך להיות בטוח ב - 100%. אם אדם באמת היה מפקפק עד הסוף, הוא היה מגלה שאין וודאות מוחלטת בשום דבר, כולל הרצון שלו בשלמות.
מה הקשר בין שביעות רצון לבין הסבר יחסי?
אליעד כהן מדגיש שהיכולת להסביר משהו בצורה נינוחה תלויה ביכולת של האדם להרגיש שביעות רצון ממשהו יחסי, כלומר, להיות מסופק ממשהו שהוא אינו מושלם. אם האדם מסוגל ליהנות מדברים יחסיים, הוא יוכל להסביר בקלות ובבהירות בלי להרגיש עמוס ומוצף, גם כאשר הוא מודע לכך שישנן אפשרויות נוספות שיכולות להיות טובות לא פחות.
לעומת זאת, אם האדם מתעקש על משהו מושלם ולא מצליח להסתפק במשהו שהוא רק טוב חלקית, הוא תמיד יחוש אי - שקט ויהיה עמוס במחשבות של ספק. במצב זה האדם עלול להיתקע ולא להצליח להסביר.
האם באמת יש הבדל בין שלמות ליחסיות מנקודת המבט המוחלטת?
אליעד מציין פרדוקס מעניין: אם אדם באמת היה מחפש שלמות עד הסוף, הוא היה חייב לבדוק האם בכלל יש הבדל אמיתי בין "שלמות" לבין "יחסיות". ברמה המוחלטת, אין כלל הבדל כזה, והפער בין מה שנראה "שלם" לבין מה שנראה "יחסי" נעלם. מי שמבין זאת יכול להיות גמיש ולנוע בין השלמות לבין היחסיות מבלי להילכד בפרפקציוניזם כפייתי.
לכן, מי שמוצא עצמו מתעקש על שלמות באופן מוגזם, בעצם "מעמיד פנים" שהוא מחפש שלמות, כי לו באמת היה מחפש את האמת באופן מוחלט, היה מגלה שאין כל הבדל ודאי בין יחסי למוחלט. כך היה משתחרר מהצורך להיתקע על אפשרות אחת בלבד.
כיצד להימנע מהעמסת יתר של אפשרויות?
בסיום ההסבר אליעד מציע את הפתרון הפשוט הבא: כאשר אדם רוצה להסביר משהו, עליו לבדוק מי נושא ב"נטל ההוכחה". אם האדם חושב שהוא חייב להסביר רק כאשר הוא בטוח לחלוטין שההסבר נכון ומקיף ב - 100%, הוא תמיד יישאר תקוע. אבל אם הוא מחליט שהוא יכול להסביר משהו כל עוד הוא לא בטוח לחלוטין שהוא שגוי - כלומר, כל עוד הוא סביר מספיק ומספק כרגע - הוא יוכל להסביר באופן ברור, נינוח וממוקד, גם אם קיימות אפשרויות נוספות.
במילים פשוטות: מי שמוכן לקבל יחסיות ולהיות גמיש עם האפשרויות, יוכל תמיד להסביר בקלות וביעילות מבלי להיתקע.
- איך להתמודד עם פרפקציוניזם?
- איך לקבל החלטה כשיש הרבה אפשרויות?
- מה ההבדל בין אמת מוחלטת ליחסית?
- איך להפסיק להרגיש עומס מחשבתי?
- מה עושים כשלא מצליחים להסביר?
למה השואל מרגיש הצפה בזמן הסבר דברים?
השואל מספר שהוא מתכנן מראש הסבר למישהו, ובתוך הדמיון שלו עולות לו המון אפשרויות והיפוכים. הוא מרגיש שהוא מאבד את הפוקוס בגלל עומס המחשבות: הוא רואה הסבר אחד, ואז מיד צץ לו היפוך שמערער עליו, ועוד היפוך ועוד אפשרות חלופית, עד שבסוף הוא מתבלבל ולא יודע באיזו דרך לבחור. הוא מספר שזו תחושה של "עמוס ועמוס" שמביאה אותו למסקנה שהוא כבר לא בטוח בכלום.
איזו שאלה מעלה אליעד לגבי הרצון להסביר?
אליעד שואל תחילה אם השואל בכלל בטוח שהוא רוצה להסביר. הוא מציע שהבלבול עלול לנבוע לא רק מריבוי ההסברים האפשריים, אלא גם מחוסר בהירות לגבי עצם הרצון להסביר, או הספק אם באמת מה שהשואל רוצה להגיד הוא נכון. למשל, אם השואל בא להסביר "צריך להרים את יד ימין למעלה, " אולי הוא לא בטוח בכלל שצריך להרים את יד ימין, ולכן מתקשה לבחור בניסוח אחד. אליעד מציע להתחיל מלבדוק האם יש רצון אמיתי להסביר, ואם כן, מה בדיוק רוצים להסביר.
מה ההבדל בין הסבר מוחלט להסבר יחסי?
אליעד מדגיש שיש הבדל בין הסבר מוחלט להסבר יחסי. הסבר מוחלט אומר שהשואל רוצה להביא הוכחה ברורה ונכונה ב - 100 אחוז, בלי שום ספק, שההסבר הזה נכון תמיד ובכל מצב. לעומת זאת, הסבר יחסי מסתפק בתיאור שנכון רק באופן חלקי, שמתאים לנסיבות מסוימות. אם השואל מתעקש על הסבר מוחלט, כל פעם יצוצו לו עוד אפשרויות והיפוכים שמערערים על ההסבר הקודם. אם הוא יהיה מוכן להביא הסבר יחסי, שמספק אותו לרגע ולא מחויב להיות "מושלם, " הוא יוכל להציג את הדברים בלי שירגיש עמוס מהאפשרויות האחרות.
כיצד נוצר קונפליקט הפרפקציוניזם?
השואל מודה שהוא פרפקציוניסט ורוצה להגיע להסבר "מושלם." מצד אחד, הוא יודע שקשה להשיג שלמות כי תמיד יש היפוכים ודעות אחרות. מצד שני, הוא מתקשה לקבל הפתרון החלקי כי הוא מרגיש שאולי יש אופציה טובה יותר שהוא מפספס. אליעד מצביע על כך שזו "תחזות" לחפש שלמות מלאה: אם באמת מחפשים שלמות עד הסוף, צריך גם לערער על עצם הרצון לפרפקציוניזם. במילים אחרות, אם מפקפקים בכל דבר, יש לפקפק גם בצורך בשלמות.
איך לסכם את התהליך של הסבר והרצון לשלמות?
בסופו של דבר, אליעד מציע להתבונן בשאלה: האם השואל יכול להסכים להסביר דברים גם אם אינם מושלמים? אם הוא דורש הוכחה ניצחת שההסבר נכון ב - 100 אחוז, סביר שימשיך להיתקע תחת עומס המחשבות והספקות. אבל אם הוא בוחר להסביר "באופן יחסי, " הוא יוכל להחליט שהוא מציג אפשרות אחת מתוך כמה, בלי לפסול שאפשר להסביר אחרת. ההבנה היא שאם רוצים לחיות בשלום עם ההסבר, אפשר לעבור ממצב שבו מחפשים את "האמת המוחלטת" למצב שבו פשוט נותנים מענה יחסי שמניח את הדעת כרגע.
השואל מספר שהוא מתכנן מראש הסבר למישהו, ובתוך הדמיון שלו עולות לו המון אפשרויות והיפוכים. הוא מרגיש שהוא מאבד את הפוקוס בגלל עומס המחשבות: הוא רואה הסבר אחד, ואז מיד צץ לו היפוך שמערער עליו, ועוד היפוך ועוד אפשרות חלופית, עד שבסוף הוא מתבלבל ולא יודע באיזו דרך לבחור. הוא מספר שזו תחושה של "עמוס ועמוס" שמביאה אותו למסקנה שהוא כבר לא בטוח בכלום.
איזו שאלה מעלה אליעד לגבי הרצון להסביר?
אליעד שואל תחילה אם השואל בכלל בטוח שהוא רוצה להסביר. הוא מציע שהבלבול עלול לנבוע לא רק מריבוי ההסברים האפשריים, אלא גם מחוסר בהירות לגבי עצם הרצון להסביר, או הספק אם באמת מה שהשואל רוצה להגיד הוא נכון. למשל, אם השואל בא להסביר "צריך להרים את יד ימין למעלה, " אולי הוא לא בטוח בכלל שצריך להרים את יד ימין, ולכן מתקשה לבחור בניסוח אחד. אליעד מציע להתחיל מלבדוק האם יש רצון אמיתי להסביר, ואם כן, מה בדיוק רוצים להסביר.
מה ההבדל בין הסבר מוחלט להסבר יחסי?
אליעד מדגיש שיש הבדל בין הסבר מוחלט להסבר יחסי. הסבר מוחלט אומר שהשואל רוצה להביא הוכחה ברורה ונכונה ב - 100 אחוז, בלי שום ספק, שההסבר הזה נכון תמיד ובכל מצב. לעומת זאת, הסבר יחסי מסתפק בתיאור שנכון רק באופן חלקי, שמתאים לנסיבות מסוימות. אם השואל מתעקש על הסבר מוחלט, כל פעם יצוצו לו עוד אפשרויות והיפוכים שמערערים על ההסבר הקודם. אם הוא יהיה מוכן להביא הסבר יחסי, שמספק אותו לרגע ולא מחויב להיות "מושלם, " הוא יוכל להציג את הדברים בלי שירגיש עמוס מהאפשרויות האחרות.
כיצד נוצר קונפליקט הפרפקציוניזם?
השואל מודה שהוא פרפקציוניסט ורוצה להגיע להסבר "מושלם." מצד אחד, הוא יודע שקשה להשיג שלמות כי תמיד יש היפוכים ודעות אחרות. מצד שני, הוא מתקשה לקבל הפתרון החלקי כי הוא מרגיש שאולי יש אופציה טובה יותר שהוא מפספס. אליעד מצביע על כך שזו "תחזות" לחפש שלמות מלאה: אם באמת מחפשים שלמות עד הסוף, צריך גם לערער על עצם הרצון לפרפקציוניזם. במילים אחרות, אם מפקפקים בכל דבר, יש לפקפק גם בצורך בשלמות.
איך לסכם את התהליך של הסבר והרצון לשלמות?
בסופו של דבר, אליעד מציע להתבונן בשאלה: האם השואל יכול להסכים להסביר דברים גם אם אינם מושלמים? אם הוא דורש הוכחה ניצחת שההסבר נכון ב - 100 אחוז, סביר שימשיך להיתקע תחת עומס המחשבות והספקות. אבל אם הוא בוחר להסביר "באופן יחסי, " הוא יוכל להחליט שהוא מציג אפשרות אחת מתוך כמה, בלי לפסול שאפשר להסביר אחרת. ההבנה היא שאם רוצים לחיות בשלום עם ההסבר, אפשר לעבור ממצב שבו מחפשים את "האמת המוחלטת" למצב שבו פשוט נותנים מענה יחסי שמניח את הדעת כרגע.
- התמודדות עם פרפקציוניזם וחתירה לשלמות
- איך לקבל החלטות כשיש הרבה אפשרויות
- הבדלים בין אמת מוחלטת לאמת יחסית
- צמצום ספקות וחוסר ודאות
- ניהול עומס מחשבתי וריבוי רצונות
ש: אני בעיקרון.
אליעד: אוקי.
ש: הולך לאיזה מקום מסוים ומסביר שמה כל מיני דברים.
אליעד: עד כאן הגיוני מסביר כל מיני דברים גם בלי קשר למקום מסוים.
ש: כן כמובן בהקשר, עכשיו כשאני יושב ומתכנן איך להסביר את הדברים לבד עם עצמי בדמיון מה שנקרא.
אליעד: אוקי.
ש: אז אני קופצות לי מלא אפשרויות תוך כדי שאני מתחיל להסביר את זה ואז פתאום קופצות לי מלא אפשרויות זה מעמיס אותי וכאילו אני מרגיש שכאילו אני מאבד את הפוקוס כי קופצים לי כל מיני היפוכים, אני בא לי להסביר לפה טוב אבל יש את, אני כאילו את ההיפוך של זה ואז עולה לי היפוך ועוד היפוך ואז זה מתחיל להיות לי עמוס ועמוס ואז כאילו אני בסוף אומר טוב לא יודע.
אליעד: מה אתה בעצם אומר אתה אומר שאתה מנסה להסביר איזה תהליך וקופצות לך מלא דרכים להסביר אותו?
ש: קופצות לי זה כמו.
אליעד: שים לב שאתה לא תענה לי על מה שאני שואל תמשיך.
ש: רגע שנייה אני מנסה להבין את עצמי קודם לפני שאני עונה לך.
אליעד: באמת אז אולי תנסה להבין את עצמך לפי מה שאני שאלתי.
ש: אוקי מה שאלת?
אליעד: אתה מנסה להסביר לאנשים משהו קודם כל אתה בכלל בטוח שמה שאתה רוצה להסביר להם נכון? בא נתחיל משם.
ש: קודם כל אני חושב שהוא נכון ברמה מסוימת.
אליעד: אוקי באופן יחסי אתה בטוח שהוא נכון, לא אולי אתה בכלל לא בטוח שהוא נכון לכן אתה לא יודע איך להסביר להם אותו, אולי יכול להיות שאתה בא להסביר לאנשים נגיד אתה אומר לאנשים "צריך להרים את יד ימין למעלה" ואתה אומר "רגע בכלל צריך להרים את יד ימין למעלה?" ואז אתה מתחיל לנהל עם עצמך דיון אם צריך להרים את יד ימין למעלה ולכן אתה לא מצליח להסביר להם שצריך להרים את יד ימין למעלה כי אתה לא בטוח שצריך להרים את יד ימין למעלה.
ש: נכון.
אליעד: אז אולי מזה הבעיה בכלל זה לא קשור לשום דבר זה קשור לזה שאתה בכלל לא בטוח.
ש: לא זה נכון שלא חייב כי יש כמה אפשרויות זה בדיוק מה שאני מנסה לומר לך שיש כל מיני אפשרויות.
אליעד: הוא רוצה לדעת איך להסביר, בגדול הוא מתאר תהליך שהוא מנסה להסביר משהו והוא מסתבך במחשבות והוא לא יודע איך להסביר והוא רוצה לדעת איך להסביר זאת המהות של מה שהוא אומר.
ש: מול מטרה של כאילו מה אתה רוצה להעביר.
אליעד: תגידי לי מה נסגר איתך, הלאה תמשיך.
ש: אוקי אז אחת הסיבות זה נכון שאני לא בטוח שזה נניח לדוגמה סתם לחצות את הכביש לדוגמה אני לא בטוח.
אליעד: אני שאלתי שאלה עכשיו, אתה בא להסביר להם משהו קודם כל כשאתה בא להסביר להם אותו אתה בכלל חושב אתה כאילו סגור על זה שאתה רוצה להסביר להם את זה בכלל, אתה סגור בכלל שאתה רוצה להיות שם בא נתחיל מזה אולי אתה בכלל לא בטוח שאתה רוצה להסביר להם משהו אולי אתה אומר "אולי אני לא אולי כדאי שאני לא אסביר להם" בא נתחיל מזה.
ש: מה זאת אומרת?
אליעד: תראה בא נלך בפשוט.
ש: בהנחה שאני רוצה להיות ובהנחה שאני שזה.
אליעד: הבנתי תראה כשאתה מסביר למישהו משהו נגיד שאני מסביר לך עכשיו משהו נניח אוקי אז קודם כל צריך לרצות בכלל, קודם כל להניח שאני פה ואתה שם נניח שאתה שואל אותי שאלה זאת גם הנחת יסוד, נניח שאני רוצה לתת לך את התשובה להניח שאני יודע מה התשובה להניח שאני יודע מה התשובה ולהניח שאני יודע להסביר אותה זה הנחות יסוד. השאלה היא אם אתה מניח את כל הנחות היסוד האלה או שאולי גם חלק מהנחות היסוד גם, אתה מבין מה אני אומר אתה עכשיו עומד מולם.
ש: אני עכשיו בא להסביר למישהו משהו מה זה משנה זה לא משנה גם איפה מי, בא אני רוצה להסביר זאת הסיטואציה.
אליעד: קודם כל אתה בטוח שאתה רוצה להסביר לו או שאולי יש לך ספק "רגע אולי אני לא רוצה לגלות לו".
ש: נניח שאני כן רוצה להסביר לו.
אליעד: סבבה ואתה בטוח שאתה רוצה להסביר לו את ההסבר הזה, יש לך בראש מה ההסבר שאתה רוצה להסביר?
ש: זהו שאני לא מצליח למצוא איזה הסבר שיגיע שיספק אותי ולכן אני מסתבך.
אליעד: בסדר אז מה השאלה אז אתה לא בטוח מה ההסבר אתה לא יודע מה ההסבר ולכן אתה לא יודע להסביר נכון.
ש: אבל אני חושב שכן יש איזה אני חושב שזה כן.
אליעד: מה התשובה? התשובה היא פשוטה אם אתה מתיימר לתת הסברים מוחלטים אתה בבעיה תן הסברים יחסיים.
ש: זהו זאת הבעיה.
אליעד: שלך?
ש: שלי.
אליעד: יפה אז אני אומר לך תסביר הסברים יחסיים אם אתה אומר אתה יכול להגיד "אני לא מסביר עד שאני לא בטוח שזה נכון" ואז אתה לא תסביר ואתה יכול להגיד "אני מסביר אם כן אני בטוח שזה לא נכון" ואז אתה יכול להסביר מה שאתה רוצה.
ש: אז איך זה שאני יכול לדבר על מה שאני עושה או יכול להיות על מה שאני אעשה, כי אני שמתי לב להבדל בין זה כי כשאני מחפש את, הרי מה אחד הדברים ששמתי לב אליהם שאני כאילו רואה בכל הסבר איזה סוג של חיסרון אני רואה אפשרות אחרת ששוללת אותו.
אליעד: שמה השכל שבדבר אז מה באותו דבר זה גם יכול להיות רצון כל רצון שיש לך אתה רואה רצון ששולל אותו. עכשיו מה המהות של העניין? המהות של העניין היא האם אתה מסוגל להרגיש שביעות רצון מדבר יחסי זאת מהות העניין, סתם בחיים באופן כללי אם אתה מסוגל ליהנות ממשהו יחסי ממשהו שהוא לא מושלם אז סבבה אז אתה אומר "אוקי זה לא מושלם ואני יכול ליהנות מזה אז אני גם יכול להסביר משהו שהוא לא מושלם".
אבל אם אתה אומר "לא רע לי כי זה לא מושלם לא שלם עם זה לא רוצה להחזיק בזה" אז אתה גם יכול להגיד "אני לא רוצה את ההסבר הזה הוא לא מושלם" ואז תהיה בעיה עכשיו אתה לא יכול להסביר אותו כי אתה לא מרוצה ממנו כי הוא לא מושלם. הבנת?
ש: אני מבין את זה.
אליעד: אוקי אז מה אתה רוצה, עכשיו אז לכאורה אתה נקרע בין הרצון שלך להשיג שלמות לבין להסתפק ביחסי אבל זה לא נכון, למה זה לא נכון?
ש: כי מצד המוחלט אין הבדל בין זה לזה.
אליעד: כי אם היית מחפש את השלמות אז לא היית בטוח בכלל שיש הבדל בין שלמות ליחסי ואז לא הייתה בעיה אבל אתה מעמיד פנים שאתה מחפש שלמות ואז אתה אומר "אני נתקע כי אני רוצה להגיע לשלמות" כמו מלא משוגעים. אתה אומר "זה לא מספק אותי הדברים היחסיים" אתה אומר "אני רוצה מוחלט אני פרפקציוניסט, אני רוצה נגיד פרפקציוניזם".
ש: באופן יחסי נכון זה הפרפקציוניזם אבל באופן יחסי.
אליעד: כן אז זאת התחזות אם היית רוצה פרפקציוניזם עם הסוף היית רוצה פרפקציוניזם במאה אחוז אז היית אומר "האם זה שאני רוצה פרפקציוניזם זה עצמו דבר שהוא עצמו שלם" אתה לא בטוח במאה אחוז שאתה אמור להיות פרפקציוניסט אז למה אתה פרפקציוניסט אז תגיד "לא מה אני צריך להיות בטוח במאה אחוז?" כן תהיה פרפקציוניסט עד שאתה לא בטוח במאה אחוז שאתה צריך להיות פרפקציוניסט אל תהיה פרפקציוניסט.
אז מה האמת שאם אתה תלך "עד הסוף" ואתה תראה שאתה לא יודע כלום אז אתה אומר "יש יחסי יש מוחלט זה שיש הבדל ביניהם זה גם לא בטוח, אפשר לשחק מפה ואפשר לשחק משם" אם אתה רוצה לנטרל הסבר תבדוק האם הוא נכון באופן מוחלט אם אתה רוצה לאשר הסבר תבדוק אם הוא נכון באופן יחסי זה הכל. אתה מבין?
ש: כן מה שמפליא אותי שזה משהו שאני עושה אותו כאילו בלי, זה מה שקורה גם ככה זה המשחק שלי אני משחק לדוגמה אני עברתי ועברתי טוב איך להסביר טוב אמרתי טוב אז תסתפק אל תחשוב על שאר האפשרויות אל תחפש את המוחלט בזה.
אליעד: מה הבעיה בזה שיש עוד אפשרויות?
ש: קודם כל השאלה מאיזה נקודת מבט.
אליעד: אז מה אם יש עוד אפשרויות אז מה אמרו לך אתה חייב להסביר הסבר מוחלט שנכון במאה אחוז ואם לא אל תסביר אותו?
ש: אולי זה הציפיות שלי מעצמי, אני חושב שזה הציפיות שלי מעצמי כי אני חושב שתמיד יש בקהל איזה מישהו שהוא ככה מסתכל על הדברים האלה מהנקודה הזאתי שלי ושמה באים עוד כל מיני רצונות אחרים שקשורים גם כן להערכה עצמית וכו'.
אליעד: אני אומר בפשוט השאלה היא האם אתה מסוגל להיות מרוצה ממשהו יחסי כן או לא, עכשיו אם אתה נצמד לאמת השאלה על מי אתה מביא את נטל ההוכחה האם נטל ההוכחה הוא על ההסבר כשאתה רוצה להסביר האם אתה אומר לעצמך "האם אני בטוח שההסבר הזה נכון" או שאתה אומר לעצמך "האם אני בטוח שההסבר הזה לא נכון".
אם אתה אומר לעצמך "אני לא יכול להסביר את זה אלא אם כן אני בטוח שההסבר הזה נכון הוא מלא ומקיף וממצא" אז אתה לא יכול להסביר אותו כי כל מה שאתה מסביר אתה דופק אותם. אבל זה החיים מה אתה רוצה אתה רוצה מוחלט אין מוחלט, אתה מבין זהו.
ש: במובנים יחסים אני מבין.
אליעד: אוקי טוב הבנו את הסיפור הזה?
אליעד: אוקי.
ש: הולך לאיזה מקום מסוים ומסביר שמה כל מיני דברים.
אליעד: עד כאן הגיוני מסביר כל מיני דברים גם בלי קשר למקום מסוים.
ש: כן כמובן בהקשר, עכשיו כשאני יושב ומתכנן איך להסביר את הדברים לבד עם עצמי בדמיון מה שנקרא.
אליעד: אוקי.
ש: אז אני קופצות לי מלא אפשרויות תוך כדי שאני מתחיל להסביר את זה ואז פתאום קופצות לי מלא אפשרויות זה מעמיס אותי וכאילו אני מרגיש שכאילו אני מאבד את הפוקוס כי קופצים לי כל מיני היפוכים, אני בא לי להסביר לפה טוב אבל יש את, אני כאילו את ההיפוך של זה ואז עולה לי היפוך ועוד היפוך ואז זה מתחיל להיות לי עמוס ועמוס ואז כאילו אני בסוף אומר טוב לא יודע.
אליעד: מה אתה בעצם אומר אתה אומר שאתה מנסה להסביר איזה תהליך וקופצות לך מלא דרכים להסביר אותו?
ש: קופצות לי זה כמו.
אליעד: שים לב שאתה לא תענה לי על מה שאני שואל תמשיך.
ש: רגע שנייה אני מנסה להבין את עצמי קודם לפני שאני עונה לך.
אליעד: באמת אז אולי תנסה להבין את עצמך לפי מה שאני שאלתי.
ש: אוקי מה שאלת?
אליעד: אתה מנסה להסביר לאנשים משהו קודם כל אתה בכלל בטוח שמה שאתה רוצה להסביר להם נכון? בא נתחיל משם.
ש: קודם כל אני חושב שהוא נכון ברמה מסוימת.
אליעד: אוקי באופן יחסי אתה בטוח שהוא נכון, לא אולי אתה בכלל לא בטוח שהוא נכון לכן אתה לא יודע איך להסביר להם אותו, אולי יכול להיות שאתה בא להסביר לאנשים נגיד אתה אומר לאנשים "צריך להרים את יד ימין למעלה" ואתה אומר "רגע בכלל צריך להרים את יד ימין למעלה?" ואז אתה מתחיל לנהל עם עצמך דיון אם צריך להרים את יד ימין למעלה ולכן אתה לא מצליח להסביר להם שצריך להרים את יד ימין למעלה כי אתה לא בטוח שצריך להרים את יד ימין למעלה.
ש: נכון.
אליעד: אז אולי מזה הבעיה בכלל זה לא קשור לשום דבר זה קשור לזה שאתה בכלל לא בטוח.
ש: לא זה נכון שלא חייב כי יש כמה אפשרויות זה בדיוק מה שאני מנסה לומר לך שיש כל מיני אפשרויות.
אליעד: הוא רוצה לדעת איך להסביר, בגדול הוא מתאר תהליך שהוא מנסה להסביר משהו והוא מסתבך במחשבות והוא לא יודע איך להסביר והוא רוצה לדעת איך להסביר זאת המהות של מה שהוא אומר.
ש: מול מטרה של כאילו מה אתה רוצה להעביר.
אליעד: תגידי לי מה נסגר איתך, הלאה תמשיך.
ש: אוקי אז אחת הסיבות זה נכון שאני לא בטוח שזה נניח לדוגמה סתם לחצות את הכביש לדוגמה אני לא בטוח.
אליעד: אני שאלתי שאלה עכשיו, אתה בא להסביר להם משהו קודם כל כשאתה בא להסביר להם אותו אתה בכלל חושב אתה כאילו סגור על זה שאתה רוצה להסביר להם את זה בכלל, אתה סגור בכלל שאתה רוצה להיות שם בא נתחיל מזה אולי אתה בכלל לא בטוח שאתה רוצה להסביר להם משהו אולי אתה אומר "אולי אני לא אולי כדאי שאני לא אסביר להם" בא נתחיל מזה.
ש: מה זאת אומרת?
אליעד: תראה בא נלך בפשוט.
ש: בהנחה שאני רוצה להיות ובהנחה שאני שזה.
אליעד: הבנתי תראה כשאתה מסביר למישהו משהו נגיד שאני מסביר לך עכשיו משהו נניח אוקי אז קודם כל צריך לרצות בכלל, קודם כל להניח שאני פה ואתה שם נניח שאתה שואל אותי שאלה זאת גם הנחת יסוד, נניח שאני רוצה לתת לך את התשובה להניח שאני יודע מה התשובה להניח שאני יודע מה התשובה ולהניח שאני יודע להסביר אותה זה הנחות יסוד. השאלה היא אם אתה מניח את כל הנחות היסוד האלה או שאולי גם חלק מהנחות היסוד גם, אתה מבין מה אני אומר אתה עכשיו עומד מולם.
ש: אני עכשיו בא להסביר למישהו משהו מה זה משנה זה לא משנה גם איפה מי, בא אני רוצה להסביר זאת הסיטואציה.
אליעד: קודם כל אתה בטוח שאתה רוצה להסביר לו או שאולי יש לך ספק "רגע אולי אני לא רוצה לגלות לו".
ש: נניח שאני כן רוצה להסביר לו.
אליעד: סבבה ואתה בטוח שאתה רוצה להסביר לו את ההסבר הזה, יש לך בראש מה ההסבר שאתה רוצה להסביר?
ש: זהו שאני לא מצליח למצוא איזה הסבר שיגיע שיספק אותי ולכן אני מסתבך.
אליעד: בסדר אז מה השאלה אז אתה לא בטוח מה ההסבר אתה לא יודע מה ההסבר ולכן אתה לא יודע להסביר נכון.
ש: אבל אני חושב שכן יש איזה אני חושב שזה כן.
אליעד: מה התשובה? התשובה היא פשוטה אם אתה מתיימר לתת הסברים מוחלטים אתה בבעיה תן הסברים יחסיים.
ש: זהו זאת הבעיה.
אליעד: שלך?
ש: שלי.
אליעד: יפה אז אני אומר לך תסביר הסברים יחסיים אם אתה אומר אתה יכול להגיד "אני לא מסביר עד שאני לא בטוח שזה נכון" ואז אתה לא תסביר ואתה יכול להגיד "אני מסביר אם כן אני בטוח שזה לא נכון" ואז אתה יכול להסביר מה שאתה רוצה.
ש: אז איך זה שאני יכול לדבר על מה שאני עושה או יכול להיות על מה שאני אעשה, כי אני שמתי לב להבדל בין זה כי כשאני מחפש את, הרי מה אחד הדברים ששמתי לב אליהם שאני כאילו רואה בכל הסבר איזה סוג של חיסרון אני רואה אפשרות אחרת ששוללת אותו.
אליעד: שמה השכל שבדבר אז מה באותו דבר זה גם יכול להיות רצון כל רצון שיש לך אתה רואה רצון ששולל אותו. עכשיו מה המהות של העניין? המהות של העניין היא האם אתה מסוגל להרגיש שביעות רצון מדבר יחסי זאת מהות העניין, סתם בחיים באופן כללי אם אתה מסוגל ליהנות ממשהו יחסי ממשהו שהוא לא מושלם אז סבבה אז אתה אומר "אוקי זה לא מושלם ואני יכול ליהנות מזה אז אני גם יכול להסביר משהו שהוא לא מושלם".
אבל אם אתה אומר "לא רע לי כי זה לא מושלם לא שלם עם זה לא רוצה להחזיק בזה" אז אתה גם יכול להגיד "אני לא רוצה את ההסבר הזה הוא לא מושלם" ואז תהיה בעיה עכשיו אתה לא יכול להסביר אותו כי אתה לא מרוצה ממנו כי הוא לא מושלם. הבנת?
ש: אני מבין את זה.
אליעד: אוקי אז מה אתה רוצה, עכשיו אז לכאורה אתה נקרע בין הרצון שלך להשיג שלמות לבין להסתפק ביחסי אבל זה לא נכון, למה זה לא נכון?
ש: כי מצד המוחלט אין הבדל בין זה לזה.
אליעד: כי אם היית מחפש את השלמות אז לא היית בטוח בכלל שיש הבדל בין שלמות ליחסי ואז לא הייתה בעיה אבל אתה מעמיד פנים שאתה מחפש שלמות ואז אתה אומר "אני נתקע כי אני רוצה להגיע לשלמות" כמו מלא משוגעים. אתה אומר "זה לא מספק אותי הדברים היחסיים" אתה אומר "אני רוצה מוחלט אני פרפקציוניסט, אני רוצה נגיד פרפקציוניזם".
ש: באופן יחסי נכון זה הפרפקציוניזם אבל באופן יחסי.
אליעד: כן אז זאת התחזות אם היית רוצה פרפקציוניזם עם הסוף היית רוצה פרפקציוניזם במאה אחוז אז היית אומר "האם זה שאני רוצה פרפקציוניזם זה עצמו דבר שהוא עצמו שלם" אתה לא בטוח במאה אחוז שאתה אמור להיות פרפקציוניסט אז למה אתה פרפקציוניסט אז תגיד "לא מה אני צריך להיות בטוח במאה אחוז?" כן תהיה פרפקציוניסט עד שאתה לא בטוח במאה אחוז שאתה צריך להיות פרפקציוניסט אל תהיה פרפקציוניסט.
אז מה האמת שאם אתה תלך "עד הסוף" ואתה תראה שאתה לא יודע כלום אז אתה אומר "יש יחסי יש מוחלט זה שיש הבדל ביניהם זה גם לא בטוח, אפשר לשחק מפה ואפשר לשחק משם" אם אתה רוצה לנטרל הסבר תבדוק האם הוא נכון באופן מוחלט אם אתה רוצה לאשר הסבר תבדוק אם הוא נכון באופן יחסי זה הכל. אתה מבין?
ש: כן מה שמפליא אותי שזה משהו שאני עושה אותו כאילו בלי, זה מה שקורה גם ככה זה המשחק שלי אני משחק לדוגמה אני עברתי ועברתי טוב איך להסביר טוב אמרתי טוב אז תסתפק אל תחשוב על שאר האפשרויות אל תחפש את המוחלט בזה.
אליעד: מה הבעיה בזה שיש עוד אפשרויות?
ש: קודם כל השאלה מאיזה נקודת מבט.
אליעד: אז מה אם יש עוד אפשרויות אז מה אמרו לך אתה חייב להסביר הסבר מוחלט שנכון במאה אחוז ואם לא אל תסביר אותו?
ש: אולי זה הציפיות שלי מעצמי, אני חושב שזה הציפיות שלי מעצמי כי אני חושב שתמיד יש בקהל איזה מישהו שהוא ככה מסתכל על הדברים האלה מהנקודה הזאתי שלי ושמה באים עוד כל מיני רצונות אחרים שקשורים גם כן להערכה עצמית וכו'.
אליעד: אני אומר בפשוט השאלה היא האם אתה מסוגל להיות מרוצה ממשהו יחסי כן או לא, עכשיו אם אתה נצמד לאמת השאלה על מי אתה מביא את נטל ההוכחה האם נטל ההוכחה הוא על ההסבר כשאתה רוצה להסביר האם אתה אומר לעצמך "האם אני בטוח שההסבר הזה נכון" או שאתה אומר לעצמך "האם אני בטוח שההסבר הזה לא נכון".
אם אתה אומר לעצמך "אני לא יכול להסביר את זה אלא אם כן אני בטוח שההסבר הזה נכון הוא מלא ומקיף וממצא" אז אתה לא יכול להסביר אותו כי כל מה שאתה מסביר אתה דופק אותם. אבל זה החיים מה אתה רוצה אתה רוצה מוחלט אין מוחלט, אתה מבין זהו.
ש: במובנים יחסים אני מבין.
אליעד: אוקי טוב הבנו את הסיפור הזה?
050-3331-331