קבלת החלטות בתנאי אי וודאות, קושי לקבל החלטה, קשה לקבל החלטה, תהליך קבלת החלטות, איך לקבל החלטה? למה קשה להחליט? קבלת החלטות בתנאי חוסר וודאות, שביעות רצון
למה קשה לקבל החלטות כשיש אי ודאות?
קבלת החלטות בתנאי אי ודאות היא תהליך מורכב שמעורר קושי גדול אצל אנשים רבים, גם כאשר לכאורה האפשרויות נראות דומות או זהות לחלוטין. הקושי מתגלה דווקא כשאין הבדל ברור בין האפשרויות השונות, ולמרות הדמיון ביניהן, האדם חווה קונפליקט ותחושת חוסר וודאות, מה שמוביל למצוקה גדולה.
מדוע אנשים חווים קונפליקט בהחלטות בין שתי אפשרויות דומות?
כשאדם מתלבט בין שתי אפשרויות דומות מאוד, הוא לכאורה לא אמור להיות בקונפליקט, כי אם שתי האפשרויות באמת זהות, הרי שאין סיבה לבחור דווקא באחת מהן. הדוגמה שנתן אליעד כהן לכך היא "פרדוקס החמור". פרדוקס החמור מתאר מצב שבו חמור עומד במרחק שווה מדלי מים ומדלי מזון, ומכיוון ששני הדברים מושכים אותו באותה המידה בדיוק, הוא לא מצליח לבחור ומת מרעב וצמא. כלומר, דווקא השוויון המוחלט בין האפשרויות מוביל לחוסר יכולת להחליט ולקושי אמיתי בבחירה.
אך מדוע המצב הזה גורם סבל, אם באמת האפשרויות נראות דומות? לפי אליעד כהן, הסיבה העיקרית לקושי זה נובעת מרמת הוודאות שהאדם מצפה להגיע אליה לפני קבלת החלטה. האדם למעשה מצפה לתחושה של "מוחלטות", כלומר, להרגיש בטוח במאה אחוזים שהחלטתו היא הטובה ביותר. וכאן טמונה המלכודת: כאשר שתי אפשרויות נראות דומות לחלוטין, לא ניתן להגיע לרמת הוודאות שהאדם הציב לעצמו מראש.
הדוגמה שאליעד נותן לכך היא אדם שניצב מול שני דפים דומים מאוד, ומתבקש לבחור אחד מהם. אילו היה ברור שהדפים שונים, למשל אם אחד מהם היה קרוע או מלוכלך, היה קל לו מאוד לבחור, כי מיד היה מזהה הבדל ברור שיקל על ההחלטה. אך כשהדפים נראים זהים, האדם מתחיל לחשוב שאולי בכל זאת קיים הבדל שהוא לא מבחין בו. בגלל הספק הזה, דווקא הזהות לכאורה בין האפשרויות הופכת את ההחלטה לקשה עוד יותר. האדם מתחיל לחשוב שאולי הוא מפספס משהו חשוב, ולכן לא מצליח להגיע לוודאות מלאה. כך נוצר קונפליקט פנימי משמעותי, כיוון שהאדם דורש מעצמו ביטחון של 80% לפחות בהחלטה, אך לא מצליח להגיע לכך.
אליעד מסביר כי אילו האדם היה מסכים לקבל החלטה מתוך וודאות נמוכה יותר, למשל ברמה של 51% בלבד, או באופן יחסי, הרי שההחלטה הייתה פשוטה. הקושי נוצר רק כשיש רצון לתחושה של שלמות והחלטה חד - משמעית וברורה באופן מוחלט. לכן, כאשר האפשרויות דומות מאוד, דווקא אז הקושי הוא הגדול ביותר.
בנוסף לכך, אליעד מחדד שהבעיה אינה בעצם הדמיון בין האפשרויות, אלא בכך שהאדם מנסה להגיע לתחושה של וודאות מוחלטת שלא קיימת בסיטואציה זו. למעשה, אם האדם באמת היה מתחבר לתפיסה של המוחלט באופן מלא, היה רואה שאין הבדל משמעותי בין האפשרויות, ולכן לא הייתה מתעוררת כלל השאלה. אבל מכיוון שבפועל הוא מחפש החלטה שירגיש איתה שלם באופן עמוק...
קבלת החלטות בתנאי אי ודאות היא תהליך מורכב שמעורר קושי גדול אצל אנשים רבים, גם כאשר לכאורה האפשרויות נראות דומות או זהות לחלוטין. הקושי מתגלה דווקא כשאין הבדל ברור בין האפשרויות השונות, ולמרות הדמיון ביניהן, האדם חווה קונפליקט ותחושת חוסר וודאות, מה שמוביל למצוקה גדולה.
מדוע אנשים חווים קונפליקט בהחלטות בין שתי אפשרויות דומות?
כשאדם מתלבט בין שתי אפשרויות דומות מאוד, הוא לכאורה לא אמור להיות בקונפליקט, כי אם שתי האפשרויות באמת זהות, הרי שאין סיבה לבחור דווקא באחת מהן. הדוגמה שנתן אליעד כהן לכך היא "פרדוקס החמור". פרדוקס החמור מתאר מצב שבו חמור עומד במרחק שווה מדלי מים ומדלי מזון, ומכיוון ששני הדברים מושכים אותו באותה המידה בדיוק, הוא לא מצליח לבחור ומת מרעב וצמא. כלומר, דווקא השוויון המוחלט בין האפשרויות מוביל לחוסר יכולת להחליט ולקושי אמיתי בבחירה.
אך מדוע המצב הזה גורם סבל, אם באמת האפשרויות נראות דומות? לפי אליעד כהן, הסיבה העיקרית לקושי זה נובעת מרמת הוודאות שהאדם מצפה להגיע אליה לפני קבלת החלטה. האדם למעשה מצפה לתחושה של "מוחלטות", כלומר, להרגיש בטוח במאה אחוזים שהחלטתו היא הטובה ביותר. וכאן טמונה המלכודת: כאשר שתי אפשרויות נראות דומות לחלוטין, לא ניתן להגיע לרמת הוודאות שהאדם הציב לעצמו מראש.
הדוגמה שאליעד נותן לכך היא אדם שניצב מול שני דפים דומים מאוד, ומתבקש לבחור אחד מהם. אילו היה ברור שהדפים שונים, למשל אם אחד מהם היה קרוע או מלוכלך, היה קל לו מאוד לבחור, כי מיד היה מזהה הבדל ברור שיקל על ההחלטה. אך כשהדפים נראים זהים, האדם מתחיל לחשוב שאולי בכל זאת קיים הבדל שהוא לא מבחין בו. בגלל הספק הזה, דווקא הזהות לכאורה בין האפשרויות הופכת את ההחלטה לקשה עוד יותר. האדם מתחיל לחשוב שאולי הוא מפספס משהו חשוב, ולכן לא מצליח להגיע לוודאות מלאה. כך נוצר קונפליקט פנימי משמעותי, כיוון שהאדם דורש מעצמו ביטחון של 80% לפחות בהחלטה, אך לא מצליח להגיע לכך.
אליעד מסביר כי אילו האדם היה מסכים לקבל החלטה מתוך וודאות נמוכה יותר, למשל ברמה של 51% בלבד, או באופן יחסי, הרי שההחלטה הייתה פשוטה. הקושי נוצר רק כשיש רצון לתחושה של שלמות והחלטה חד - משמעית וברורה באופן מוחלט. לכן, כאשר האפשרויות דומות מאוד, דווקא אז הקושי הוא הגדול ביותר.
בנוסף לכך, אליעד מחדד שהבעיה אינה בעצם הדמיון בין האפשרויות, אלא בכך שהאדם מנסה להגיע לתחושה של וודאות מוחלטת שלא קיימת בסיטואציה זו. למעשה, אם האדם באמת היה מתחבר לתפיסה של המוחלט באופן מלא, היה רואה שאין הבדל משמעותי בין האפשרויות, ולכן לא הייתה מתעוררת כלל השאלה. אבל מכיוון שבפועל הוא מחפש החלטה שירגיש איתה שלם באופן עמוק...
- איך לקבל החלטה בתנאי אי וודאות?
- למה קשה לקבל החלטה?
- פרדוקס החמור
- איך להתמודד עם ספקות בהחלטה?
- מה עושים כשאין ודאות בהחלטה?
- איך להיות שלם עם החלטה?
ש: לגבי המצוקה הזאת של שני הבחירות האלה, מה הסיפור שמה למה הרגשתי מצוקה?
אליעד: אוקי תסביר את הסיפור, אני אסביר את הסיפור? עומד לפנינו אדם שטוען שהוא הגיע לחברה שהוא התלבט בה באיזה עניין והוא הרגיש מצוקה והוא ראה ששני הדברים נראים אותו דבר והוא היה במצוקה גדולה מזה שהוא לא ידע מה להחליט.
נכון? והשאלה שלך ממה נובעת המצוקה, עכשיו מצוקה נובעת מחוסר שביעות רצון מקונפליקט, אמת? יפה, אז איזה קונפליקט חווית האם ראית שזה אותו דבר איזה קונפליקט חווית ולמה קונפליקט כל כך חזק?
ש: כי לא ידעתי מה לעשות.
אליעד: אבל למה שלא תדע מה לעשות אם זה אותו דבר?
ש: כי לא ידעתי איך, כי זה כמו זוכר את הפרדוקס הזה של החמור ככה הרגשתי. החמור אתה זוכר את הפרדוקס של החמור זאת אומרת שלחמור יש לך את הדלי מים ודלי אוכל.
אליעד: ואתה רעב וצמא באותה מידה ואתה לא יודע איך ללכת קודם.
ש: לא ידעתי מה לעשות הייתי כאילו חייב להמציא הרגשתי שאני חייב להמציא.
אליעד: אז אוקי יש לך תשובה לשאלה שלך?
ש: לא אני שואל אני חושב כאילו.
אליעד: טוב בוא אני אסביר מה עבר לו במוח, הוא אומר כזה דבר הוא הגיע למצב של שני דברים שלכאורה נראים לו ואף על פי כן הוא חווה קונפליקט רציני הוא לא ידע מה לבחור, אני אומר אבל אם זה אותו דבר למה יש לו קונפליקט רציני? תשובה הקונפליקט הוא נובע מכמה אתה מחפש את המוחלט.
אם אתה מסתפק בדבר יחסי אתה אומר "אני לא מחפש להיות שבע רצון באופן מוחלט מקובל עלי להיות שבע רצון באופן יחסי" אז במקרה כזה זה לא קריטי לך מה בחרת גם אם זה לא אותו דבר כל שכן שזה אותו דבר, אבל אם לדוגמא אני מראה לך שני דפים אני אומר לך איזה דף אתה רוצה עכשיו לכאורה אתה אומר מה זה משנה אבל אם אתה בלב שלך תתחבר למקום שאומר "אני לא מחליט עד שאני לא בטוח באופן מוחלט מה יותר טוב" אפילו בין שני הדפים האלה אתה תחווה מצוקה מה להחליט.
זאת אומרת זה ביחס לרף של רמת הוודאות שרצית להגיע ביחס להחלטה, זאת אומרת אם אתה תגיד "מה זה משנה תביא דף" אוקי אבל תגיד "לא אני עכשיו רוצה לבחור דף ושאני אהיה בטוח באופן מוחלט מה הדף היותר טוב אז גם אם הם נראים לך אותו דבר אתה במצוקה. עכשיו למה המצוקה נוצרה מזה שהם נראים אותו דבר? כי באופן יחסי כי אם נגיד אני אביא לך דף מקומט נגיד איזה דף אתה רוצה לכתוב אתה תגיד "אני רוצה לכתוב בגדול יותר" בגלל שהם נראו לך אותו אז היה לך יותר קשה להכריע מה יותר טוב ולכן היית במצוקה יותר גדולה.
עכשיו אם היית מסתפק ביחסי "מה אכפת לי הם אותו דבר" אבל מאחר שאתה משכת את עצמך למוחלט והם נראו אותו דבר אז היה לך קשה ליצור פער ביניהם כאילו אתה אמרת "אני רוצה אני חייב למצוא פה הבדל, בלי הבדל לא מחליט לא יכול להחליט בלי הבדל".
ש: זה היה די ספונטני כזה זה לא היה משהו שתכננתי אותו.
אליעד: אני מסביר לך עוד פעם "הרגשתי רע" פירושו "הייתי בקונפליקט" קונפליקט מול חווית בחירה, עכשיו הם נראים אותו דבר החיסרון "לא יודע מה לבחור לא יודע מה יותר טוב", עכשיו אם זה היה אחד לא הייתה שאלה מה לבחור אבל אם זה שתיים והם נראים אותו דבר אז באופן יחסי הרבה יותר קל לבחור אבל אם אתה אומר "לא אני רוצה וודאות מוחלטת" אז פה, עכשיו אתה לא באמת רצית וודאות מוחלטת כי בסוף בחרת משהו.
ש: הרגשתי שהייתי חייב להציל איזה.
אליעד: חכה אז אם היית רוצה מוחלט...
אליעד: אוקי תסביר את הסיפור, אני אסביר את הסיפור? עומד לפנינו אדם שטוען שהוא הגיע לחברה שהוא התלבט בה באיזה עניין והוא הרגיש מצוקה והוא ראה ששני הדברים נראים אותו דבר והוא היה במצוקה גדולה מזה שהוא לא ידע מה להחליט.
נכון? והשאלה שלך ממה נובעת המצוקה, עכשיו מצוקה נובעת מחוסר שביעות רצון מקונפליקט, אמת? יפה, אז איזה קונפליקט חווית האם ראית שזה אותו דבר איזה קונפליקט חווית ולמה קונפליקט כל כך חזק?
ש: כי לא ידעתי מה לעשות.
אליעד: אבל למה שלא תדע מה לעשות אם זה אותו דבר?
ש: כי לא ידעתי איך, כי זה כמו זוכר את הפרדוקס הזה של החמור ככה הרגשתי. החמור אתה זוכר את הפרדוקס של החמור זאת אומרת שלחמור יש לך את הדלי מים ודלי אוכל.
אליעד: ואתה רעב וצמא באותה מידה ואתה לא יודע איך ללכת קודם.
ש: לא ידעתי מה לעשות הייתי כאילו חייב להמציא הרגשתי שאני חייב להמציא.
אליעד: אז אוקי יש לך תשובה לשאלה שלך?
ש: לא אני שואל אני חושב כאילו.
אליעד: טוב בוא אני אסביר מה עבר לו במוח, הוא אומר כזה דבר הוא הגיע למצב של שני דברים שלכאורה נראים לו ואף על פי כן הוא חווה קונפליקט רציני הוא לא ידע מה לבחור, אני אומר אבל אם זה אותו דבר למה יש לו קונפליקט רציני? תשובה הקונפליקט הוא נובע מכמה אתה מחפש את המוחלט.
אם אתה מסתפק בדבר יחסי אתה אומר "אני לא מחפש להיות שבע רצון באופן מוחלט מקובל עלי להיות שבע רצון באופן יחסי" אז במקרה כזה זה לא קריטי לך מה בחרת גם אם זה לא אותו דבר כל שכן שזה אותו דבר, אבל אם לדוגמא אני מראה לך שני דפים אני אומר לך איזה דף אתה רוצה עכשיו לכאורה אתה אומר מה זה משנה אבל אם אתה בלב שלך תתחבר למקום שאומר "אני לא מחליט עד שאני לא בטוח באופן מוחלט מה יותר טוב" אפילו בין שני הדפים האלה אתה תחווה מצוקה מה להחליט.
זאת אומרת זה ביחס לרף של רמת הוודאות שרצית להגיע ביחס להחלטה, זאת אומרת אם אתה תגיד "מה זה משנה תביא דף" אוקי אבל תגיד "לא אני עכשיו רוצה לבחור דף ושאני אהיה בטוח באופן מוחלט מה הדף היותר טוב אז גם אם הם נראים לך אותו דבר אתה במצוקה. עכשיו למה המצוקה נוצרה מזה שהם נראים אותו דבר? כי באופן יחסי כי אם נגיד אני אביא לך דף מקומט נגיד איזה דף אתה רוצה לכתוב אתה תגיד "אני רוצה לכתוב בגדול יותר" בגלל שהם נראו לך אותו אז היה לך יותר קשה להכריע מה יותר טוב ולכן היית במצוקה יותר גדולה.
עכשיו אם היית מסתפק ביחסי "מה אכפת לי הם אותו דבר" אבל מאחר שאתה משכת את עצמך למוחלט והם נראו אותו דבר אז היה לך קשה ליצור פער ביניהם כאילו אתה אמרת "אני רוצה אני חייב למצוא פה הבדל, בלי הבדל לא מחליט לא יכול להחליט בלי הבדל".
ש: זה היה די ספונטני כזה זה לא היה משהו שתכננתי אותו.
אליעד: אני מסביר לך עוד פעם "הרגשתי רע" פירושו "הייתי בקונפליקט" קונפליקט מול חווית בחירה, עכשיו הם נראים אותו דבר החיסרון "לא יודע מה לבחור לא יודע מה יותר טוב", עכשיו אם זה היה אחד לא הייתה שאלה מה לבחור אבל אם זה שתיים והם נראים אותו דבר אז באופן יחסי הרבה יותר קל לבחור אבל אם אתה אומר "לא אני רוצה וודאות מוחלטת" אז פה, עכשיו אתה לא באמת רצית וודאות מוחלטת כי בסוף בחרת משהו.
ש: הרגשתי שהייתי חייב להציל איזה.
אליעד: חכה אז אם היית רוצה מוחלט...