מהו "רצוא ושוב" וכיצד זה קשור להתנהלות כאלוהים?

במהלך ההרצאה אליעד כהן עוסק בשאלה כיצד אדם יכול לפתח תודעה או חוויה של אלוהים, ומהם הצעדים שעליו לנקוט כדי להבין את משמעות ההתנהלות כאלוהים. הנושא המרכזי הוא כיצד להתנהל בתודעה כשליטה מוחלטת, ומהם הדקויות של רצון ופעולה כאשר אדם חווה את עצמו כאלוהים. אליעד מציג את המושג "רצוא ושוב" ומסביר את הקשר בין שני המצבים: הרצון לשאוף ולהתמיד (רצו), לבין הצורך במנוחה או בחזרה למקום של לא - עשייה (שוב). מושג זה, כמו שמסביר אליעד, קשור מאוד להתפתחות האישית של כל אדם ובפרט לאדם המגיע לתודעה גבוהה או רוחנית.

מהו "רצוא" ומהו "שוב"? כיצד זה בא לידי ביטוי בחיים האישיים?

ההסבר של אליעד כהן לגבי "רצוא" ו - "שוב" מתמקד בשני מצבים עקרוניים:

• רצו - מאמץ והתמדה להשגת מטרה. בשלב זה, אדם רץ ומתאמץ לעבר יעד מסוים, נדרש להתמודד עם מכשולים ולקחת את "היש" ולהפוך אותו ל"אין". במילים אחרות, מדובר בהשגת מטרות בעולם הממשי, ביצירת שינוי פעיל.
• שוב - חזרה לאחור או חזרה למקום של רגיעה. זהו מצב שבו אדם נדרש להפסיק לרוץ ולהשיב את המצב לקדמותו או לחזור לריק כדי להיווצר מחדש. זוהי יצירה מחדש של "יש מאין", מצב שבו יש להפסיק את הפעולה ולחזור להתחלה כדי להמשיך מהנקודה הבאה.

על פי אליעד, רוב האנשים מתמקדים ב"רצו" - הם משקיעים מאמצים כדי לשנות ולהתקדם, אולם לעיתים יש צורך ב"שוב", בו על האדם לעצור ולהבין את תהליך ההתפתחות כדי להמשיך לעבר המטרה הבאה. הוא מציין כי ברגע שאדם נמצא במודעות גבוהה יותר, הוא יודע לתמרן בצורה חכמה בין שני המצבים, לדעת מתי להמשיך לרוץ ומתי להפסיק ולהתחדש.

מה קורה כשאדם חווה את עצמו כאלוהים? למה הוא לא זקוק לעצה חיצונית?

בשלב הזה של ההרצאה, אליעד מציין שאדם שחווה את עצמו כאלוהים לא זקוק לעצה מבחוץ. הכוונה כאן היא שכאשר אדם באמת חווה את עצמו כאלוהים, הוא לא שואל את עצמו שאלות כמו "מה עלי לעשות?" או "מה נכון לעשות?". למעשה, כשאדם נמצא במצב זה, הוא יודע באופן מוחלט מה עליו לעשות ויודע לקבוע את דרכו בעצמו ללא תלות בהכוונה חיצונית. אליעד מסביר, אם אדם שואל את השאלות הללו, הוא לא באמת נמצא במצב של תודעה של אלוהים. מדובר במצב של שליטה מוחלטת, שאין בו מקום לשאלות או ספקות.

מה לעשות לפני שמגיעים למצב של "אלוהים"? איך לקבוע מטרה ולהשיג אותה?

עד שהאדם לא חווה את עצמו כאלוהים, הוא צריך להתמקד ב"רצו". הכוונה היא שהאדם צריך להציב לעצמו מטרה ברורה ולרוץ לעברה במלוא המרץ. כל תהליך כזה יהיה כרוך גם בהפסקות, בתסכולים או בעייפות (מה שנקרא "שוב"), אך מטרת האדם היא להתמיד בהשגת מטרותיו. במהלך הדרך, ייתכן שיהיו גם רגעים של תקיעות או חוסר מוטיבציה, ואז על האדם לדעת לא להישבר ולהמשיך את מאמציו.

מה קורה אחרי שמגיעים למצב של "אלוהים"? איך להחליט כמה לרצות וכמה להפסיק?

לאחר שהאדם מגיע למצב רוחני גבוה, כלומר, כשהוא מבין את החוויה של אלוהים, הוא יכול להחליט באופן עצמאי איך להמשיך. למשל, הוא יכול לבחור בכמה הוא רוצה להישאר ב"יש" ובכמה ב"אין". הוא גם יכול לבחור כיצד להרגיש את המציאות - האם היא מציאות מוחשית או שזו רק אשליה. ההבנה הזו באה אחרי הרבה עבודה של "רצו" ו - "שוב", ובסופו של תהליך, האדם מסוגל לקבוע את דרך ההתנהלות שלו במודעות גבוהה יותר.

האם יש צורך להתמקד יותר ב"רצו" או ב"שוב"?

אליעד טוען כי אם האדם לא נמצא במודעות של אלוהים, עליו להתמקד יותר ב"רצו" - הצבת מטרות והשגתן. אף על פי כן, במהלך הדרך ייתכן שיתקלו במצבים שבהם יש צורך להפסיק ולחזור (שוב). השילוב בין רצון עז למטרה ויכולת להתעכב ולהבין את התהליך הוא מה שיביא את האדם להצלחה.

מדוע עולה השאלה כיצד לחיות כאלוהים?

יש שאלה כללית על מצב שבו אדם חווה את עצמו כאלוהים או שואף להבין איך להתנהל כחוויה של אלוהים. במצב כזה, עולה התהייה האם לעשות כל מה שבא לו, או שמא יש דרך מובנית ומדויקת שעליו לפעול לפיה. כמו כן, השאלה מתחברת לנושא "רצו ושוב" - מושג המתייחס לעלייה וחזרה, התקדמות ונסיגה, מאמץ והפוגה, כפי שמופיע גם בהתפתחות אישית או באימונים גופניים.

מהו ההבדל בין 'רצו' ל'שוב' וכיצד הם קשורים להתפתחות?

המונח "רצו ושוב" מתאר שני מצבים:

• רצו: מאמץ, ריצה והתמדה להשגת מטרה, הפיכת דבר שיש לו משמעות לדבר חסר משמעות (או להיפך), בדומה לרעיון של לקיחת "יש" והחזרתו ל"אין".
• שוב: חזרה מהאין ליש, יצירת מציאות חדשה מתוך ריק, בדומה ל"בריאת יש מאין".

יש הטוענים שרוב בני האדם עסוקים יותר ב"רצו", כלומר, מנסים לקחת דברים שמציקים להם ולהפוך אותם ללא - משנים, בעוד "שוב" מתייחס להפיכת האין חזרה ליש. לפי הרעיון הזה, מי שמגיע לרמות תודעה גבוהות יותר אמור לדעת לתמרן בין רצו לשוב, ולחבר ביניהם באופן מתאים.

למה מי שחווה את עצמו כאלוהים אינו זקוק לעצה מבחוץ?

אדם שחווה את עצמו כאלוהים אינו אמור לשאול "מה עליי לעשות?" כי ברגע שהוא באמת במצב של אלוהים, כבר אין לו ספק ואין לו שאלה לגבי שום דבר. גם אם היה מתגלה בפניו משהו גדול ממנו לכאורה, זה לא באמת היה משפיע עליו. אם עדיין נשארת לו שאלה על מה נכון לעשות, סימן שעוד לא הגיע למצב של חוויית אלוהים מלאה. במילים אחרות, ברגע שאתה אלוהים, אתה קובע לעצמך לגמרי מה אתה עושה, מתי ואיך, בלי להזדקק להסברים מבחוץ.

מהי הדוגמה של 'רצו ושוב' בחיי היום - יום?

כשרוצים להתקדם לעבר מטרה מסוימת (רצו), האדם מתאמץ, לומד, חוקר, מזיע ומשקיע. אך לפעמים הוא נתקע או מתעייף, וזו נקודת "שוב" - חוזר רגע לאחור או נח, לפני שממשיך שוב להתאמץ. דוגמה נוספת:

• אדם למד משהו חדש והבין לפתע המון - במקום לעצור, הוא ממשיך לרוץ (רצו), כאילו עוד לא הבין דבר.
• אדם שמתקשה להתקדם ומרגיש ייאוש (שוב) - במקום לוותר, הוא מתעקש להמשיך ולחפש פתרונות, שזו בעצם המשכיות של רצו.

כך נוצר תהליך שבו לפעמים יש תחושת התקדמות ("רצו") ולפעמים תחושת עצירה או חזרה לאחור ("שוב"), אך בפועל המהלך הכללי הוא המשך הריצה אל עבר המטרה.

האם כדאי להתמקד יותר ברצו או בשוב?

אם אדם עדיין לא באמת חווה את עצמו כאלוהים, עליו להתמקד בעיקר ב"רצו": הצבת מטרה וריצה אליה בכל הכוח. תוך כדי התהליך, באופן טבעי יהיו רגעי "שוב" שבהם יהיה צורך לעצור, לעכל, לא לוותר גם כשקשה ולהמשיך לרוץ. אבל עיקר התודעה צריכה להיות מכוונת להשגת המטרה, בלי יותר מדי בלבול לגבי "כמה לרצות" או "כמה להרפות".

מה קורה לאחר שמשיגים את המטרה או חווים אלוהות?

אחרי שמבינים לעומק את החוויה של אלוהים או מגיעים למימוש רוחני גבוה, באותו שלב אפשר להחליט באופן עצמאי כמה רוצים להישאר באין, כמה לחזור ליש, כמה לראות את המציאות כחלום וכמה לראות אותה כמציאות ממשית. אולם עד שמגיעים למצב הזה, מומלץ להגדיר יעד ברור ולחתור אליו במלוא המרץ ("רצו"), תוך הכלה של מצבי עצירה ועייפות ("שוב") כחלק טבעי מהדרך.

בהצלחה.